מידעון שנת ה-100 לכפר יחזקאל

שלום רב!

עם חלוף רובו של משבר הקורונה וביטול ההגבלות, חזרנו לעסוק בגליון השני של מידעון שנת ה-100 והפעם... ספורט!

המושב שלנו מאוד ספורטיבי, הולכים, מדוושים, שוחים ורצים. תענוג. אך בגיליון רצינו להתמקד יותר בתושבי המושב המצטיינים בתחומם, בעבר ובהווה, בחוגי הספורט המתקיימים במושב, מקומות במושב ועוד.

מאחלות לכם קריאה מהנה ונשמח לכל סיפור, תמונה, סרטון וכדומה שנוכל לשלב בגליונות הבאים (ומתנצלות מראש אם מישהו הרגיש שנשכח).

ברקע תמונה של מרוץ כפר יחזקאל מהשנים האחרונות.

בברכת חג שבועות שמח!

צוות המידעון

נועה גפני, אראלה קורן, עדינה לוין, לירן ויינשטיין

חיים, בכור הבנים במשפחת ליבין (יבין) נולד במחניים בשנת 1923 ובגיל שנתיים הגיע לכפר-יחזקאל צור-מחצבתו ותבנית נוף מולדתו אשר אהב. כמו רבים מבני דורו חיים סיים את לימודיו הסדירים עם סיום בית הספר היסודי, והצטרף לעבודת המשק החקלאי, בהמשך גם התנדב לשמירה בשדות הכפר והסביבה במסגרת ארגון הנוטרים. בגיל 17 התנדב חיים יחד עם עוד בני כפר לצבא הבריטי לסייע במלחמתו עם הנאצים, והיה בחזית זו במשך ארבע שנים. בצפון אפריקה בחזית מול "שועל המדבר" המצביא הגרמני רומל, ומשם עבר עם הצבא הבריטי לסיצליה, בתקופה זו השתתף גם בהברחת ניצולי שואה. חיים בלט מאוד באהבתו לספורט ולמשחק הכדורגל. עד גיל 17 בו התגייס לצבא הבריטי הספיק חיים לסיים קורסי הכשרה למורים להתעמלות ואתלטיקה קלה. חיים היה "ידוע" כמשוגע לכדורגל והספיק להקים את קבוצת הכדורגל של הכפר. זמן לא רב אחרי חזרתו מהשרות הצבאי הממושך, התחתן חיים עם צילה קמיל, עולה חדשה מרומניה, והספיק להנות רק מספר חודשים מבתו הבכורה שלומית ומאהבתו לכדורגל. חיים נהרג בקרב על הגלבוע ב-19.3.48. לבקשת אמו, זהבה, הוצבה האנדרטה לזכרו ליד מגרש הכדורגל במושב.

(כתבו שלומית מאיר, בתו של חיים ואיתי יבין)

"בקטנותי חשבתי שאת משחק הכדורגל המציאו בשבילי.

היינו חבורה: שלמה, איציק וחיים ואנוכי, שגרנו באותו הרחוב, והיה את חיים, החבר הכי טוב שלי. כולנו אהבנו מאוד ספורט, וכדורגל במיוחד.

אבל כדור לא היה.

מלאנו איזו גרב ישנה בסמרטוטים, ובלילות החורף הארוכים ובשבתות, כשמסביב היה הכל מלא בוץ, שימש הצריף של הוריי מקום נוח מאוד למשחק.

חדר יחסית גדול לאותם הימים, שתיפקד כחדר אוכל, מטבח וסלון, שימש אותנו כמגרש משחקים. שני כיסאות היוו את השער, ובין רגלי השולחן הלכנו "העברות" - היום קוראים לזה - תיקולים.

בשיעורים של קופמן, המורה לטבע, הפרענו בלימודים. קופמן היה מאדים, מצביע באצבע ואומר: "אמנון קום! עמוד"! עמדתי דום, עשיתי עיניים, ובהתאם הגיבה הכיתה... מיד הופיעה הפקודה השנייה: "אמנון! עמוד בפינת החדר"!! משם עשיתי פרצופים, והנה רעם קולו של קופמן: "צא החוצה, תביא את ההורים"! שמחתי מאוד. חיים חברי עשה בדיוק כמוני, ואז הוצאנו כדור ממקום מחבוא, הלכנו למגרש המשחקים ושיחקנו כדורגל.

בתחילת מלחמת העולם השנייה הגיע לכפר גדוד חיילים אוסטרלים. הגדוד התמקם בחורשת האקליפטוסים מעל הכפר. בשעות הפנאי חיפשו החיילים קצת בידור.

ערכנו תחרויות כדורגל איתם. האוסטרלים היו גדולי גוף וחסונים אך איטיים. אנחנו - בני הכפר, היינו עדיין באמצע גידולינו, ילדים לעומת החיילים, אבל מאוד זריזים. אני עם הגובה שלי יכולתי לעבור עם הכדור בין הרגליים שלהם. חיים יבין ידידי הטוב, שהיה רץ שמאלי, היה מוריד את הכובע מראשו, וזה היה נותן לו "שוונג" ברגל שמאל. בבעיטה אדירה היה מכניס להם גול אחר גול, וכך הצלחנו לנצח אותם.

מצד שני, הקבוצה שלנו היתה מתוסכלת. ה"גבונים" - ה'חברה' מגבע - ניצחו אותנו בכל תחרות. בקבוצה שלהם השתתפו חלוצים שהגיעו מליטה, והיו בעלי ניסיון בעניין. לא היו לנו נעלי כדורגל, לא תלבושות ולא ידע במשחק.

באותם הימים היה מחסור עבודה קשה בארץ, ולמושב הגיעה קבוצת שחקני כדורגל מתל אביב כדי לעבוד במשקים ומזה להתקיים. הם לימדו אותנו לשחק, וכך התחלנו סוף סוף לנצח את ה"גבונים". כמה היתה מתוקה שימחת הניצחון.

בחופש הגדול הלכנו לעבוד בכבישים, ניקינו עשבים מצידי הדרכים ואת הכסף שקיבלנו הקדשנו לרכישת נעליים ותלבושת כדורגל. הכשרנו מגרש כדורגל מתאים. יישרנו אותו בעזרת "סקרייפר" עם סוס, בדומה לפעולת הבולדוזר כיום.

הפכנו לאחת מקבוצות הכדורגל הטובות בעמק.

במלחמת העולם השנייה התגייסנו חיים ואני לבריגדה היהודית, ונלחמנו בחזית האיטלקית. כאשר חזרנו מן המלחמה, המשכנו בתחביבנו הישן - משחק הכדורגל. בתחילת מלחמת השחרור, בקרב על הגלבוע, אני נפצעתי, וחיים ידידי נהרג.

במשך שנים רבות נערך מדי שנה, בחג המושב, משחק כדורגל לזכרו."

כתב אמנון דרורי ב-2009. אמנון נפטר בי' באב תשע"ג

בכפר יחזקאל פועל מאז 2012 סטודיו למחול בהנהלת אלה חיון עבור ילדים ובני נוער. הענפים בהם התלמידים מתמחים מגוונים ובהם לימודי מחול בסיסי, בלט קלאסי, היפ הופ, ג'אז, מודרני, סטפס וברייקדאנס. תכנית הלימודים בשיטה ייחודית המאפשרת הנאה מעולם המחול והתנועה לצד הקניית טכניקה מקצועית בליווי צוות מורים אשר הוסמך במוסדות מוכרים.

התלמידים משתתפים בתחרויות ארציות, מצולמים בקליפים אשר עולים ליוטיוב. תלמידי חטיבה ותיכון בכל המקצועות מעלים מופע אמצע שנתי, שכולל עבודות קומפוזיציה אישיות שיצרו בעצמם ובעזרת הצוות. בסוף כל שנת לימוד מעלה הסטודיו מופע מסכם מרהיב, עם כל התלמידים וצוות המורות להנאת כל בני המשפחה המעודדים.

כיום לומדים בסטודיו עשרות תלמידים בני הכפר. רקדני הסטודיו ייצגו את הגלבוע בפברואר 2019 בתחרות מחול ארצית בשם: "I believe in dance" וזכו במקומות הראשונים (בתמונה תעודה למקום 2 בתחרות השנה 2020).

דודיק נולד ב-1931 לאסתר ושמעון קושניר. הוריו נמנו עם מייסדי כפר יחזקאל. בצעירותו היה חבר קבוץ יזרעאל. אחיו היה טוביה קושניר (הוזכר בהרחבה במידעון ט"ו בשבט).

ב-1953 בתחרויות האתלטיקה במכביה הרביעית זכה קושניר ב -3 מדליות בקפיצה לרוחק. ב-1954 קבע בקפיצה משולשת שיא ישראלי של 14.05 מטר. דודיק היה אתלט ומאמן אתלטיקה ישראלי בעבר. ייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות. בשנת 1998, בשנת היובל למדינת ישראל, נבחר קושניר על ידי ועדה ציבורית במקום החמישי מבין האתלטים של ישראל בכל זמנים. היום מתגורר בחולון.

בריכת השחייה של הכפר הוקמה בשנות השבעים, עבור חברי המושב, לזכרו של עוזי פיינרמן, שהיה בן למייסדי המושב. עוזי היה מזכ"ל תנועת המושבים וחבר כנסת מטעם מפלגת המערך (העבודה). במשך שנים הייתה הבריכה מתקן האימונים להפועל גלבוע וילדינו היו שחיינים ספורטאים.

בסוף עונת הרחצה ב-2017 הודיע משרד הבריאות כי לא יאשר פתיחתה ללא התאמה לתקנים הנדרשים. מתוך אמונה כי הבריכה היא מרכז קהילתי הכרחי התבצע שיפוץ נרחב בו הותאמה הבריכה לדרישות משרד הבריאות והבריכה נפתחה להנאת המתרחצים.

עופר ויואב כנען מפעילים את הבריכה, זו השנה הרביעית. שטח הבריכה 25X25 מטר ולצידה בריכה לפעוטות. הבריכות מקורות ברשתות צל, למניעת קרינה. בבריכה מסלולי שחיה, קורסי שחיה לילדים ורחצה חופשית מחודש מאי ועד ספטמבר בשעות היום כולל רחצות ליליות.

המינויים לבריכה נמכרים לתושבי כפר יחזקאל, כולל ילדי "הבית לילד", גדעונה ורמת צבי. כולם מזומנים!

בשנות השלושים כשהחלו לגדל גידולי שדה בכפר מונה קלמן בסין, אביו של יוסי בסין, לאחראי על הענף. טרקטורים ומכוניות לא היו והפתרון היה סוסים. רכיבה על הסוסים הייתה ידועה אצל השכנים הערבים. יוסי הילד נמשך מאד לרכיבה על הסוס מגיל צעיר. כשבגר חפש סוס, שיתאים גם לעבודה וגם לרכיבה ויחד עם ילדי המושב קמה חבורת רוכבים על סוסים ופרדות.

בשנת 1936, בחג הגז, חג חקלאי שהיה נהוג בימים ההם בעמק בתקופת האביב, התקיימה לראשונה תחרות סוסים. ליוסי היה סוס אותו אימן והוא השתתף במרוץ וזכה במקום הראשון. מאז התקיימו מרוצי סוסים מידי שנה בחג הגז.

מאוחר יותר החליטו בכפר יחזקאל לקיים בחג השבועות תחרות סוסים (מתוך כל העמק והגליל אוגוסט 1987). יוסי וגיסו דדה (זאב) ברקין קיימו מרוצי סוסים בשני מקצים: מקצה לסוסי עבודה והשני לסוסים קלי רגלים.

עם השנים התפתח הספורט ואל התחרויות הגיעו מתחרים מחוץ לכפר ומחוץ לעמק. עשרות נהרו לקראת חג השבועות לכפר יחזקאל עם סוסיהם. התחרות הייתה מוקד משיכה כולל אורחים מחול (מתוך הספר "עבר, הווה ומשתנה" מאת זאב ברקין).

שגית בסין רונן מספרת "הצלחתו של אבי (יוסי) הייתה בכך שלא היה אף מועדון רכיבה בארץ לצ'וקים וכמות כזו של סוסים, שיצר דרך הכלאות מסוסים שהאמין ביכולת המהירות שלהם. תלמידיו חזרו תמיד עם גביע. היו במועדון 25 סוסי מרוץ, חלקם סוסי הרבעה".

שמונה שנים התקיימה תחרות הסוסים בכפר יחזקאל, אולם כשכמות הרוכבים הלכה וגדלה התחרות הועברה לעפולה. בעפולה קיימו את מרוצי הסוסים בחג הסוכות. את השם סוסיאדה קבעה פיקה אחותו של יוסי (למורת רוחו של יוסי).

בתחילת שנות השבעים היה יוסי שותף בהקמתה של "התאחדות הלאומית לספורט הרכיבה" וב-1994 זכה יוסי בהוקרה על תרומתו רבת השנים לקידום ספורט הרכיבה בישראל.

שגית נזכרת ש"בתחילת שנות ה-90 הסתיימו המרוצים בארץ ויחד עם אבי עברנו לענף קפיצות ראווה".

שגית, בתו הצעירה של יוסי הלכה בדרכי אביה ומממשת את אהבתה לסוסים, לילדים ולרכיבה. שגית למדה אימון רכיבה והוסמכה בהדרכת רכיבה ובענף קפיצות ראווה. יחד עם זאת למדה גם הדרכה למאמני כושר גופני ואירובי בוינגייט. לשגית היכולת והידע להתאים את שיטת הלימוד והרכיבה המותאמת באופן אישי לכל תלמיד, לצרכיו ולסוס המתאים לו.

לצד מועדון הרכיבה, מאמנת שגית בקבוצות קטנות פילאטיס פעמים עד שלוש בביתה, באופן אישי.

שגית הוכשרה ב-2002 בסמינר הקיבוצים. החלה בארוביקה ועצוב הגוף, אך בשנים האחרונות מאמנת קבוצות קטנות בפילאטיס.

יותם דור רביעי למשפחת בסין (נכדו של יוסי ואחיינה של שגית) במושב. יותם לקח את הספורט עוד צעד אחד קדימה ורכש השכלה בוינגייט המאפשרת לו לשמש כמורה ומאמן מקצועי בתחום הכושר הגופני. יותם פתח סטודיו מאובזר הממוקם באורווה המשפחתית. עיקר פעילותו היא במושב וביישובים העוטפים כאשר הזיקה לעמק ולמושב נשמרת בפעילות ובמשפחה.

כיום חיים בשיתוף מלא האורווה והסטודיו זה לצד זה על פי המורשת של סבא יוסי בסין.

בריכת seagal הוקמה בשנת 1990 על ידי סיגל וקובי סחר, שהגיעו מהעיר והקיבוץ ובנו את ביתם במושב. בתחילת הדרך סיגל עבדה כמורה לחינוך גופני בעמק ובמקביל בחופשות הקיץ לימדה שחיה. בשנת 1993 סיגל למדה הידרותרפיה, שיקום במים ושחייה לפעוטות.

עם השנים החליטו סיגל וקובי (שהצטרף כמטפל והידרותרפיסט) להרחיב את הפעולות וסל השירותים, שניתנים בבריכה ולהפוך בכך את הבריכה למפעל חייהם. בבריכה ניתנים טיפולי הידרותרפי פרטיים ולמבוטחי קופות החולים השונות. בנוסף מועברים טיפולי הידרותרפיה לילדים מגיל כמה חודשים ועד בכלל. חוגי שחיה מועברים על ידי סיגל בקבוצות גיל מ -4 חודשים ואילך. עד גיל 4 קבוצות הורים וילדים ומגיל 4 בקבוצות שחיה, שמתקיימות אחת לשבוע (לא תחרותי).

סיגל וקובי מאמינים גדולים במים ובהשפעתם החיובית על החיים בכל תחום. מים כמרפא לכאבים, מים כמרפא לנפש ומים ככלי מעצים ומשפר יכולות ודימוי עצמי לילדים ומבוגרים.

הבריכה מחוממת ומקורה ופועלת כל השנה. באי הבריכה הינם גילאי 4 חודשים ועד למעלה מ-90. כיום מונה צוות הבריכה 4 פיזיוטרפיסטיות ו-3 הידרותרפסיטיות בנוסף לקובי וסיגל.

ב-10 השנים האחרונות נפתח seagal diving club - מועדון צלילה שמכשיר צוללנים לכוכב ראשון ושני. בנוסף קובי מעביר חוג צלילת מכשירים לילדים מגיל 8 והוא היחיד בארץ שעוסק באופן שוטף כבר יותר מעשור בהכשרת ילדים צעירים באהבת ספורט הצלילה ועולם המים. המועדון רשום ברשות הצלילה הישראלית.

נואית גרה כ-25 שנים במושב. היא הוכשרה כמרפאה בעיסוק באוניברסיטת חיפה ולמדה אשטנגה יוגה אצל שמעון בן אבי ויוגה טיפולית אצל דר' גיל זולברג.

לדברי נואית היוגה משלבת בין הפיזי, הרוחני והרגשי ומשחררת מתחים, משרה רוגע, חיוניות ושמחת חיים. נואית מדריכה שיעורי יוגה בביתה ומטפלת בילדים בסטודיו שלה במושב ובקיבוץ יזרעאל.

שלו גר בכפר יחזקאל מעל 7 שנים. כ-30 שנה בתחום הניווט ספורטיבי בעל עסק "ניווט לחיים". מארגן אירועי ניווט בעמק או בהר, בקיבוץ או בכפר. בשנתיים האחרונות ארגן יחד עם ועדת ספורט במושב בחג שבועות הפינינג ניווט משפחות בתוך הישוב ולפני שנה אירוע גדול של ט"ו בשבט יחד עם מועצה בגלבוע.

בשבע שנים האחרונות מלמד ניווט בבית הספר התיכון עמק חרוד ומשתתף בליגה בתי הספר עם נבחרת בנים ובנות. מפעיל חוגים לילדים ואירועים למשפחות בגלבוע ובעמק. שלו נבחר להדליק משואה ביום העצמאות לפני שנה בתחום הספורט ותרומה לקהילה.

יובל הפך בשנים האחרונות לילד שעבור הרבה אנשים הוא סמל לכל דבר ועניין. הילד שהתחיל מגיל חוגים במועדון, התבגר מאוד בשנים האחרונות והיווה מקור השראה לחיוביות, חיבור כל הקצוות, מנהיגות ובעיקר הראה שהקבוצה אצלו זה באמת מעל הכל. התפקיד לא זר ליובל שמילא אותו בהיותו בנערים לאומית המופלאה של עונת 17-18 (חצי גמר אליפות המדינה וחצי גמר גביע המדינה) אצל עידן אוסטרייך.

גם הפעם הצוות המקצועי בחר ביובל שנכנס להיסטוריה של המועדון כקפטן הקבוצה הבכירה בגלבוע מעיינות ובהחלט בחירה מוצדקת לילד שעשה דרך נפלאה ומעוררת הערכה גדולה.

(פורסם ע"י מועדון כדורסל גלבוע/מעיינות ב-1.9.19)

ערן יליד עפולה ותושב כפר יחזקאל ב-14 שנה האחרונות. ערן החל את דרכו מלמטה בקבוצת מכבי עפולה בליגה א׳ והמשיך להפועל ר״ג ומכבי הרצליה (זכה בגביע הטוטו) בליגה לאומית, משם לבני יהודה, קרית שמונה (זכה באליפות המדינה, גביע המדינה ושלושה גביעי טוטו) ומכבי חיפה.

בארבע שנים האחרונות ערן משמש כמאמן הכושר של נבחרת ישראל בכדורגל ובמקביל מאמן בסין את קבוצת גוואנגזו R&F. כמו כן ערן מאמן הכושר האישי של השחקן ערן זהבי.

כפיר מתגורר בכפר יחזקאל ובעלה של מורן בת המושב. מורה לחינוך גופני ומאמן כושר אישי וקבוצתי במספר תחומי תנועה שונים. מאמין בתנועה ופעילות גופנית דרך חיים. מאמן בסטודיו בכפר יחזקאל אימונים פונקציונאליים מגוונים למטרות המתאמן.

רועי חי 11 שנה במושב. שחקן לשעבר בנבחרת ישראל בכדורסל לכסאות גלגלים, שם שיחק במשך 22 שנה בהן השתתף ב-13 אליפות אירופה, 2 אליפויות עולם ואוליפידת בייג'ין כקפטן הנבחרת. רועי עדיין משחק בליגה. בנוסף הקים את מועדון הכדורסל גלבוע שחיבר בין הקיבוצים, מושבים וגן נר למועדון אחד גדול ומכובד. ב-2011 הביא רועי את אליפות אירופה לאזור שלנו (עם השתתפות של 22 מדינות), מהלך שחשף אותנו לעולם. עוד הקים את קבוצת התחרות לכדור-שער לילדים לקויי ראייה שישתתפו באולימפיאדה הקרובה. רועי חי ונושם ספורט, כך שומר על בריאותו ונהנה מכל העשייה בתחום הספורט.