הקורס המטייל של מדור הודו-טיבט

”ארץ הבמות והמקדשים“, הקורס הלימודי הראשון של מדור הודו-טיבט, התקיים בהצלחה בהודו, בין התאריכים ה-28.1 וה- 9.2.
בהדרכתם של פרופ' דוד שולמן ופרופ' יגאל ברונר עשתה קבוצה של 24 תלמידים נועזים "חריש עמוק" בדרום הודו, זכתה לחוות לעומק את האזור על היבטיו המסורתיים והעדכניים, וחזרה לירושלים מאושרת ועם טעם של עוד :)

קורסים לימודיים נוספים להודו לתלמידי החוג מתוכננים בהמשך, מוזמנים ומוזמנות לעקוב...

קשה לפרוט ולסכם את גודש החויות, אך אפשר לאמר שלקורס היו שלושה חלקים. הראשון, באזור העיר צ‘נאי (מדרס) וסביבותיה, שם התרשמנו מהמטרופולין הדרום הודי המודרני ואתגריו, הרגלנו את החיך למטעמי המטבח הטמילי, בילינו אחר צהרים מופלא במקדש שיוה במאילפור, וזכינו לסיור שחר מקיף בעיר הקולוניאלית של מדרס, שעדין שומרת במידה רבה על צביונה מן המאה ה-19. משם המשכנו בסיור לאורך החוף, במוזיאון הבתים של דרום הודו, דקשינה צ‘יטרה, ובעיר הנמל של ממלכת הפלווה (מאות 6-9 לספירה), מהאבליפורם, על תבליטיה עוצריה הנשימה, ו ”מעבדת הניסויים“ שלה לבנית מקדשי אבן. היה זה מבוא מצוין לחקירה שלנו את המקדש ההודי בחלק השני של הסיור, ובאופן הולם סיימנו את השלב הזה בשעה ארוכה של שקיעה קסומה במקדש החוף של מהאבליפורם. אי אפשר גם שלא להזכיר את הקונצרט--מופע פרטי של אחת הדמויות המובילות בתחום המוזיקה הקרנטית, טי. אם. קרישנה עם צוות מלויו, שנערך לכבודנו בצ‘נאי--שהיה פשוט בלתי נשכח.

חלק זה התמקד בערש התרבות הדרום הודית, אזור הדלתא של נהר הקאוורי. אזור שדות אורז זה מנוקד במאות מקדשי ענק מתקופת ממלכת הצ‘ולה (מאות 9-13), תור הזהב של האזור הטמילי, ואנחנו אכן צללנו לעומק מקדשי התקופה. במשך ארבעה ימים ביקרנו ושהינו באריכות בשנים עד שלושה מקדשים ביום, תוך שאנחנו לומדים להתמצא במרחב המקדשי, מפנימים שהמקדש הדרום הודי הוא אורגניזם חי, המשנה צורה, זהות, ואופי לאורך ההיסטוריה, ולומדים לזהות את השינויים הללו בשטח. כמו כן, התחקנו אחר הריתמוס היומי של המקדש משחר עד שקיעה. וכצפוי, בכל מקדש נכונו לנו הפתעות: פוג‘ה מיוחדת במקדש בצ‘ידמברם בלוית מופע ריקוד הודי קלאסי, מסע של האלים בכרכרות ענק ברחובות שמסביב למקדש בטירו-וידאי-מארודור, הדרכה נפלאה בגלרית ציורי התקרה בטירו-ורור, ציורים המספרים כיצד הגיע לשם האל גובינדה-ראג‘ה (ומתארים מסע כרכרות דומה להפליא לזה שראינו רק כמה שעות קודם לכן), ושקיעה קסומה נוספת במקדש בטירו-בהוונם, מול התבליט המספר את סיפור הראמאיינה. חששנו קצת שגודש המקדשים יכביד על הקבוצה, אך ההיפך מזה קרה, ובסופו של הביקור במקדש המלך בטנג‘וור, גולת הכותרת של הארכיטקטורה הצ‘ולאית, היתה תחושה שאנו נפרדים ממקום שהפך לנו לבית וממכרינו האלים

מטנג‘וור עשינו את דרכנו ברכבת לילה לקוצ‘י שבקרלה ואל החלק השלישי והאחרון סיורינו. כאן, בארץ הקוקוסים והתבלינים, ביקרנו בעיר הקולוניאלית של קוצ‘י, ובמיוחד התעכבנו על ציורי המופת על קירותיו של הארמון ההולנדי, והמתארים את עלילות הראמאיינה באופן עוצר נשימה, ובבית הכנסת של קהילת היהודים הפרדשית, מפזורת פורטוגל. יום שלם הוקדש לטיול סירות באסם האורז של קרלה, ונסיון להבין את אורך החיים היחודי של קרלה בכלל ואזור שופע ירוק זה בפרט. גולת הכותרת של הביקור בקרלה היתה כמובן מופע הקודיאטם: תאטרון סנסקריטי מסורתי חי שבו הוצגה באופן מפעים סצינת הריגתו של הקוף בלין על ידי האל-אדם ראמה. ישבנו כולנו במשך שלוש שעות, מרותקים ועצורי נשימה, כשאנחנו עוקבים אחרי הדרמה המתהווה, הריקוד, תנועות הידים והעיניים, הטקסט הקולח (תרגום סופק לאלה שמעט התקשו עם הסנסקריט) הלמות התופים, והעצב העמוק של המוות הידוע מראש.